אומרים שאדם צריך לראות תמיד את חצי הכוס המלאה.
אך האם זה אפשרי?
הרי אובייקטיבית לא הכל מסתדר כפי שהיינו רוצים. ישנם קשיים רבים אישיים, שלא לדבר על המצב הבטחוני, הפוליטי, הכלכלי....
אז מה כוונת המשורר?
אומר רבי נחמן: "כאשר אדם מקבל כל מאורעותיו בשמחה, זהו מעין עולם הבא".
כלומר לדבריו, בידינו לבחור לראות בכל מאורע שהוא צער/עצב/אכזבה או שמחה/אושר/אור. האירוע עצמו אינו משתנה אך נקודת המבט שלנו היא המשתנית. עדיין פספסנו את האוטובוס, אנחנו ללא זוגיות, מובטלים, נכשלנו במבחן... אך אנחנו בוחרים לא לקטר, להתבאס, להאשים... אלא לראות את הטוב במצב ולהודות עליו.
"האושר הוא ההחלטה להיות מאושר, יהיה מה שיהיה" (אנדרה מורואה)
יש שיראו בכך בריחה, אך זו אינה בריחה אלא בחירה להתמודד באופן הפותח את הלב ומעניק תקווה. או כפי שאומר הבעל שם טוב: "עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות". כי השמחה והעצב הם כמו כדור שלג מתגלגל, ההולך וגדל מרגע לרגע. בעוד עצב מושך כעס, חוסר סבלנות, תגובות לא נעימות ומרחיק מאיתנו חברים ואנשים... החיוך והשמחה מושכים חיוכים ותגובות נעימות מהסביבה, פותחים את הלב שלנו לכל דבר טוב החולף לידינו, ומאפשרים לנו לחשוב בבהירות על הצעד הבא.
עצב יכול לסגור בפנינו דלתות, לגרום לנו לשקוע ב"למה זה קורה לי", ולהוביל אותנו ליאוש.
בעוד שמחה וחיוך מאפשרים לנו לשאול – איך אני צומח לאור או בעזרת המצב, מה האפשרויות הנוספות הקיימות לפני ומה בכוחי לעשות כדי לשנות. ומכאן הדרך להתקדמות ולהצלחה קצרה יותר. "כי בשמחה וצחוק הזמן קצר, בדאגה וצער ארוך לעייפה" (דון יצחק אברבנאל)
ואולי, טעות היא לומר שנקודת המבט שלנו לא תשנה את האירוע. אלא להיפך, הבחירה אם לשמוח או להצטער יכולה להשפיע על סיכויי ההצלחה שלנו.
לאדם שמקבל בהבנה ובסלחנות (כלפי עצמו וכלפי אגד/דן) שפספס את האוטובוס, קל יותר לחשוב על אפשרויות חלופיות להגיע אל היעד, והיום שלו יושפע פחות מאירוע זה.
לבחור/ה שמח/ה סיכוי גדול יותר למצוא זוגיות מאשר לבחור/ה עצוב/ה וקודר/ת.
קל יותר לקבל לעבודה מרואיין אופטימי ושמח, מאשר מרואיין קודר ומשדר ייאוש.
וגם אם לא, אז לפחות נהננו מהדרך, צחקנו ושמחנו, והיינו מוקפים חברים.
כמובן ששאלת מליון הדולר היא איך שולטים ברגש המתעורר. כי הרי על פניו אירוע לא נעים אוטומטית מעורר רגש של כעס/עצבנות/חרדה.... אלא – שעל ידי אימון עצמי לראייה חיובית, אט אט הרגש שיתעורר באופן אוטומטי, יהיה רגש חיובי. אך בעזרת ניסוי וטעייה, אנו לומדים מה מסייע לנו לראייה חיובית:
נשימה ארוכה לפני תגובה, צחוק וחידוד לשון, שבירת סיטואציה, לימוד זכות על הסיטואציה על האנשים השותפים ועל עצמנו, עריכת רשימה של הדברים שבכוחי לעשות לשיפור הסיטואציה, מציאת דברים שאפשר לעשות בזכות הסיטואציה (כגון: התפנה לי זמן ל...), שינון מנטרות חיוביות לאורך היום (בלי קשר לאירוע מסויים), שיטות טיפוליות (כגון: EFT,NLP , מדיטציה ואחרות), או אף "לזייף" את הרגש החיובי כמו שרנה דקארט אומר: "לפעמים שמחה מדומה שווה יותר מעצבות שסיבתה אמיתית", כי משמחה מדומה, הדרך קצרה לשמחה אמיתית, ומעצבות, הדרך קצרה ליאוש.
כמובן, שישנם אירועים עצובים אמיתיים, ואכן לא כל יום פורים, וקיימים בלוח השנה גם ימים עצובים, המאפשרים לנו להתאבל על אירועים כואבים שהיו ולעיתים אף משפיעים עלינו עד היום. אין זה נכון להתעלם מרגשות של צער, כאב, אכזבה, יאוש... לרגשות האלה מקום חשוב בחיים שלנו, ואם נטאטא אותם מתחת לשטיח הלב, לא נוכל להגיע לשמחה אמיתית. אלא שנדרשת היכולת להבחין בין הזמנים שהרגשות האלה נכונים וראויים, לזמנים אחרים.
נסיים בדבריו של מישל דה מונטן, שחייו לא היו טבולים בדבש: "היכולת היחידה שאני זקוק לה היא לשמוח בחלקי".
שנזכה להיות בשמחה תמיד
לאה ליבנת (גרזון) - מאמנת אישית בשילוב NLP
להתחבר לפייסבוק, לבקר באתר
